יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 7

האזינו לפרק השביעי בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:

בתוך חיי העוני, הבילויים וההנאות הקטנות של החיים היו לערך עליון. אחי עזרא, שהצטיין במעשי קונדס, תעלולים והמצאות, יישם עיקרון זה במלואו.

"יפה, אני וחבר מתים לצאת עם שתי בחורות, אבל אבא שלהן קשוח והוא לא מוכן שהן תצאנה מהבית", סיפר לי יום אחד. "אני מבקש ממך ללכת לביתן, ולומר לו שאת רוצה לשחק עם שתי הבנות. אם את תלכי, הוא לא יחשוד. אם תצליחי, אני מבטיח לך הפתעה", הוסיף עזרא.

"אין בעיה", עניתי, "אני לא חוששת, ונראה מה תיתן לי בתמורה".

חדורה בתחושת שליחות הלכתי לבית הבנות. הן כבר היו לבושות בכותונות הלילה שלהן. האב קיבל את פניי בחיוך. נכנסתי עם הבנות לחדרן.

"עזרא והחבר שלו חייבים לראות אתכן. באתי לעזור לכן לצאת מהבית", לחשתי. עליזות ומצחקקות מיהרו שתיהן ללבוש מכנסיים קצרים תחת הכותונת הלבנה.

"אנו הולכות לפטפט וללוות את יפה", שיקרו העלמות. ברגע שיצאנו מן הבית, הורידו הבנות את הכותונות, תלו אותן על עץ לא רחוק מביתן, ורצו להתהולל עם שני הנערים. עם שובן הביתה, הבחין אחיהן באחיות המורידות את הכותונות מהעץ, והחל לחשוד כי משהו תמוה קורה כאן.

"יפה נורא רצתה שנבוא אליה ולא יכולנו לסרב", שיקרו הבנות. כשנשאלתי גם אני על ידי האח, שיקרתי ואישרתי את דבריהן.

רק עניין אחד נותר לא פתור: התמורה הנכספת אותה הבטיח לי אחי הגדול. למחרת, גאה בהצלחתי, שאלתי את עזרא מה אקבל בתמורה למאמציי. "ההפתעה שדיברתי עליה", ענה לי אחי, "היא שלמרות שפעם הבטחתי לפרק אותך, לא אעשה זאת". התאכזבתי קשות, אך הערצתי לעזרא גברה לבסוף על הכעס שקינן בי. אותו כעס מצא לו הזדמנות אחרת להתפרץ, כאשר בסופו של ליל הסדר באותה שנה השתכרתי כהוגן, וכשאני סחרחרה ומטושטשת התחלתי לרדוף אחרי אחי ברחבי השכונה ולצעוק "עזרא! אני אהרוג אותך! אני אהרוג אותך!" למרבה המזל, לא עמדתי במשימה.

בפעם אחרת הוכיח עזרא לא רק לי, אלא גם לכל השכונה, כיצד המטרה של לצאת לבילויים ולעשות חיים מקדשת כמעט את כל האמצעים. יום בהיר אחד, בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת השלישית בשנת 1955 הופיעה בכל בתי השכונה הזמנה חגיגית לאירוע בחירות שיתקיים בשבת הקרובה. בשנות החמישים, תעמולת הבחירות התנהלה באספות ובאירועים. כדי למשוך את קהל הבוחרים היו האירועים יותר מכינוס פוליטי, וכללו מלבד נאומים ודיונים גם תוכנית אמנותית כמו סרט, הופעת בידור או מסיבת ריקודים. מקומות בילוי רבים לא היו, ודאי שלא בחינם, טלוויזיה לא היתה, ולאירועים הללו הגיעו כולם, ללא יוצא מן הכלל ובלי קשר לשייכות מפלגתית. הגיע יום שבת, ההורים וכל השכנים מתלבשים יפה ויוצאים לאירוע. השכונה מתרוקנת. עזרא ושני חבריו פוגשים את שתי הבנות היפות שעימן רצו לצאת לבלות ויוצאים גם הם, מרוצים ומגחכים. לאחר חצי שעה, מתמלאים רחובות השכונה באנשים הלבושים במיטב המחלצות אך מקללים ומגדפים. כולם הגיעו לאירוע, אבל האירוע היה קיים רק במוחו הקודח של עזרא ובהזמנות המזויפות שהדפיס עם חבר שעבד בבית דפוס. הכול כדי לארגן בילוי אסור ומתוק.