יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 14

האזינו לפרק ה-14 בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:

לאחר החתונה שכרנו אלי ואני דירה קטנה בשיכון לזוגות צעירים בפתח תקווה. שנה לאחר מכן רכשנו דירת שני חדרים וחצי, קומה רביעית, בבת ים. באותו זמן עבר אחי אלי לדירת רווקים, בעוד אברהם נותר לבדו עם אבא, משתדל לבצע את מטלות הבית במקומי. למרות זאת המשכתי להגיע לביתם בכל הזדמנות שהיתה לי, מבשלת, מסדרת ומקרצפת היטב את הרצפות ואת רגשי האשמה שהמשיכו לדבוק בי, מרגישה כמי שהחליפה את חובות היומיום לטובת קן פרטי קטן ומרוחק. בעלי אלי, שהחל לעבוד כמורה לנהיגה, התעלה על עצמו, וקיבל בהבנה את הצורך של אשתו הטרייה לברוח מהדירה הקטנה שרק החלה לספוג את ריחם ואת אורחות חייהם של דייריה החדשים, לטובת מטלות המטבח והכביסה בבית המשפחה בחולון.

בבנק החלו העניינים להתקדם בקצב מהיר. מנהל הסניף, דורון, סירב לוותר על שירותיי ולהעבירני לסניף אחר בגלל שינוי מקום המגורים. תחת זאת, החל לאסוף אותי בכל בוקר ברכבו הפרטי ישירות לעבודה. נסיעות הבוקר הולידו ידידות כנה, ודורון נהג להחמיא לי על איכות עבודתי.

"כמי שתנהל יום אחד סניף בנק", היה פותח ואומר בנסיעת הבוקר המשותפת, "עלייך לדעת, שעובדים מוכשרים הם הנכס הגדול ביותר שיכול להיות למנהל. כשתזהי עובד טוב, רצוי ביותר שתשקיעי בו ושתספקי לו תנאים טובים. כך, יהיה ראשו נתון כל כולו בעבודה, שבזכותה, כידוע לך, כולנו מתפרנסים בכבוד". למרות הצעותיו לעבור לתפקיד אחר, נותרתי בתפקידי, ממשיכה לצאת בשעה מוקדמת לביתי. כניסתי להריון היתה סיבה נוספת וטובה דיה לכבות זמנית את אש השאפתנות שבערה בי.

כשנולדה בתי הבכורה, התמלאה דירתנו הקטנה באהבה, צחוק ובכי והתרגשות עמוקה. ברכתה של אמי זיכרונה לברכה ביום חתונתי, המילים ששמעתי ליד קברה, החלו לקרום עור וגידים. ככל שחלפו השבועות, התגלתה בתי כתינוקת נבונה ומפותחת. חופשת הלידה נקטעה על ידי שיחת טלפון בהולה מדורון. נאמר לי כי סניף הבנק בבת ים נמצא בפיגור רציני, ואם אסכים להירתם מיידית למאמץ, יעריכו זאת במידה רבה. מנהל הסניף, שהפך לידידי, הודה כי איננו שמח במיוחד להעבירני סניף, אבל הוסיף, "אין מה לעשות, שם זקוקים לך הרבה יותר. אם תסכימי, תעברי לשם עם יהושע, הסגן שלי". כהרגלי, ביקשתי להתנות את חזרתי המוקדמת: במידה ואחסל את הפיגור תוך ארבעים ושמונה שעות, תוארך חופשת הלידה שלי בשבועיים נוספים ובתשלום. הוא נעתר מיד. חילקתי את מלאכת השמירה על בתי בין אחותי ואחת משכנותיי, אשר היתה כמוני בעיצומה של חופשת לידה.

מלאת מרץ נכנסתי לסניף, תופסת פיקוד על הפרויקט שהמתין לי. עבדתי במלוא המהירות וכמעט ללא הפסקה. לתדהמת ההנהלה, בתוך פחות מיומיים סיימתי את הטיפול בתיקים שנערמו שם. מותשת ומרוצה, חייגתי לדורון. "גמור. כפי שהבטחתי לך", אמרתי בסיפוק לאפרכסת, "אפשר לומר שהרווחתי ביושר עוד קצת זמן עם הבת שלי".

על אף שהגעתי בתום החופשה לסניף רמת יוסף בבת ים על תקן קלדנית נשיונל, נתבקשתי על ידי מנהל הסניף להתמחות בכל המחלקות, על מנת ללמוד לסייע לו בעבודתו. התפקיד הלא מוגדר עורר עליי את חמתם של עובדי הסניף. מראה הפקידה הצעירה, שקיבלה יד חופשית להסתובב בין המחלקות וללמוד את מלאכתם של אחרים, במקום לבצע כמותם מלאכה מוגדרת, הפך את העוינות המופגנת לחרם חברתי של ממש. פחות משבוע לאחר תחילת עבודתי בסניף החדש, נכנסתי לחדר המנהל, סוגרת מאחוריי במהירות את הדלת. "תיוק. אני רוצה לעשות עבודות תיוק", ביקשתי. תחילה סירב, מבט של השתוממות בעיניו האפורות. "לא הבאתי אותך לפה כדי שתתייקי", השיב לי. הסברתי לו שזו דרכי לרכוש את אמון העובדים, שבלעדיו ממילא לא אוכל להיות לו לעזר.

מיותר לציין כי הסדר העולמי החדש נשא חן בעיני העובדים, שסברו כי כשלתי, ומבחינתם, תפסתי עתה את מקומי הטבעי, מבצעת את אותן מלאכות השמורות לנערות צעירות, כמו תיוק. אולם עבורי היוותה עבודת התיוק הזדמנות מצוינת ללמוד. כל טופס שתייקתי קראתי מתחילתו עד סופו, מתעכבת על הניסוחים המשפטיים הסבוכים, מתעקשת להבין את מבנה המסמך, את ההתחייבות שנטל על עצמו הלקוח, את חובותיו של המוסד הבנקאי. התעקשתי לקרוא את האותיות הקטנות, וכך נחשף בפניי עולם פיננסי מרתק אשר כקלדנית נשיונל כלל לא הייתי ערה לקיומו.

ביקשתי לרכוש הבנה עמוקה בפעילות הבנקאית בשוק ההון. הזיכרון החזותי שבו בורכתי, אותה מתנה מופלאה שהעניק לי האל, היה לי לעזר רב. לראשונה חיפשתי דרך לשמור על מאגרי המידע הכבירים, אשר היו נמחקים מזיכרוני. בכל ערב לאחר שהשכבתי את בתי לישון, הייתי מכבה את האור, יושבת בחשכה על ספת הסלון הקטנה, ומנצלת את דקות הרגיעה כדי לעבור שוב בראשי על המידע החדש שקראתי. בכל יום הייתי פותחת תיקיות חדשות בתודעתי, וחוזרת אל הישנות. לשמחתי הרבה, בדרך זו הצלחתי לשלוף ממוחי נתונים ומידע רב גם בחלוף שבועות ארוכים.

באחד הימים הודיע פקיד בכיר במחלקת מטבע זר כי הוא יוצא לחופשה. בקשתו של מנהל הסניף לגייס לו מחליף נענתה בסירוב מפאת חוסר תקציב. הפקידים הוותיקים שנהנו אף הם מדרגה גבוהה, העדיפו להישאר ספונים בנוחיות תפקידם. אני לעומתם, קפצתי כמוצאת שלל רב, והצעתי עצמי לתפקיד. בקשתי אושרה על ידי ההנהלה ומיד התנפלתי על המלאכה. שמחתי על ההזדמנות שנפלה בחלקי. ביטחוני העצמי הלך וגדל, תוך כדי עבודה. כשהייתי נתקלת בבעיה, נהגתי לצלצל ולהתייעץ עם פקידים מסניפים אחרים. אהבתי להתייעץ ולא ראיתי בכך סימן לחולשה או סיבה לבושה.

עם שובו של הפקיד מחופשתו, קודמתי לאחת המחלקות החשובות בבנק, מחלקת תוכניות חיסכון, ניירות ערך ושיווק. מנהל הבנק שמח להיווכח שתוכניתי נושאת פרי, שכן במקביל לניסיון המקצועי שצברתי, החלו גם העובדים לרחוש לי כבוד, צופים בי הפעם מתקדמת מלמטה.

היתה זו הפעם הראשונה שבה כיהנתי בתפקיד בעל חשיבות אסטרטגית. באתי במגע עם לקוחות שניהלו תיקים גדולים בסניף, ונדרשתי לייעץ להם באופן אישי. ידעתי שעצה טובה שלי, אשר תשיא ללקוח רווחים גבוהים, תלווה בדרך כלל בשיחת טלפון מחמיאה מהלקוח אל הבוס שלי, ולעתים הלקוח אף ימליץ לעמיתיו להצטרף לסניף.

למדתי במהירות את החומר והייתי בקיאה בפרטים הקטנים. בהדרגה, למדתי לייעץ ללקוחות באופן יצירתי עצות לא שגרתיות, ומאוד לא מקובלות בזמנו. כזו למשל היתה ההמלצה לפצל את ההשקעה בקופות גמל. בזמנו היו קופות הגמל אפיק השקעה כדאי ביותר, אך בעייתי, עקב הדרישה מהמשקיע להתחייב ולסגור את כספו לחמש-עשרה שנה. ייעצתי ללקוחות לפתוח שתי קופות גמל, באופן שהבטיח תשואה גבוהה לצד נזילות פיננסית. עד מהרה הפכתי ליועצת השקעות מבוקשת ולדמות בולטת בסניף.

בנוסף, ייצגתי את עובדי הסניף מול ההנהלה, בניסיון לתמוך בהם ולקדמם. די מהר מוניתי לחברת ועד. האיום לפתוח בשביתה אם לא תשתפר סביבת עבודתנו אכן הועיל. הסניף הקטן, שדמה יותר למחסן המתקשה להכיל את היקף העבודה ההולך וגדל, הורחב במהרה ובאופן משביע רצון, בהתאם לדרישתי. רבים החלו להרים גבה נוכח התקדמותי המהירה.

לאור השינויים בתפקיד ושעות העבודה הרבות שנדרשו ממני, החל בעלי לסייע יותר ויותר באחזקת הבית. לפתע התברר לי שגם הגבר יכול לנקות ולעזור בבית, והוא עשה זאת ברצון. ניהלנו את ביתנו בהרמוניה ובשיתוף פעולה. הוא היה מנקה חלונות ותולה כביסה, בעוד אני מבשלת ועורכת שולחן. לא חלפה לה שנה, ובשלהי 1972 נולדה בתי האמצעית, בתנו השנייה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *